האגודה האמריקנית לסרטן מעריכה כי ישנן יותר מ -3 מיליון נשים שהבריאו מסרטן השד. מקרי הסרטן תלויי אסטרוגן, מהווים כשלושה רבעים מכלל מקרי סרטן השד. נשים אלו נוטלות טיפול אנטי אסטרוגני למשך 5-10 שנים בכדי להפחית את הסיכון להישנות המחלה.
סימפטומים ואגינליים אלה עלולים להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים, בעיקר בקרב נשים הנמצאות בגיל המעבר. עם זאת, נשים אלו יהססו רבות לפני החלטה על טיפול כלשהו מחשש לחזרת הסרטן או להגברת הסיכון להתפתחות סרטן משני.
מהות הסימפטומים הואגינליים
טיפולים כימותרפיים שניתנים לטיפול בסרטן השד עלולים לזרז ולהגביר את תסמיני ניוון הנרתיק, עד כי ההערכה היא כי כחמישית מחולות סרטן השד יחוו סימפטומים אלה. לתסמיני הניוון עלולות להיות דרגות חומרה משתנות, החל מתסמינים מתונים ועד תסמינים חמורים המשפיעים על כל תחומי החיים ואיכותם. בקרב נשים המבריאות מסרטן לאחר מאבק ממושך, איכות החיים מוערכת אף ביתר שאת.
הוכחת בטיחות הטיפולים האסטרוגניים
סרטן השד מאופיין לעיתים קרובות על ידי נוכחות של קולטני אסטרוגן (ER) ו/או קולטני פרוגרסטרון (PR). בקרב הנשים אשר ישנו קשר בין סרטן השד שלהם לקולטני הורמונים, היה חשש ניכר במהלך השנים לטיפול הורמונלי באסטרוגן. באופן ספציפי, היו חששות לגבי קשר אפשרי בין טיפול אסטרוגני מקומי (קרם או משחה) לבין הישנות סרטן שד הקשור לאסטרוגן.
המחקר הגדול כלל ניתוח נתונים של 160,000 נשים בגילאי 50-79, שנאספו במסגרת ניסוי במוסדות לבריאות האישה (WHI) בין השנים 1993-1998. ניתוח זה מצא כי נשים לאחר גיל המעבר אשר משתמשות באסטרוגן נרתיקי נמצאות בסיכון דומה לנשים אשר לא נטלו טיפול זה בכל הקשור להתפתחות סרטן שד, שבץ, קרישי דם, סרטן רירית הרחם וסרטן המעי הגס.
מסקנות המחקרים
