החומר התורשתי שלנו קובע הרבה בנוגע לאופיינו, מבנה הגוף שלנו, תכונותינו וגם בריאותינו. לא כל המחלות, כמובן, עוברות בתורשה מן ההורים. קיימות מחלות שמורשות באופן פשוט שניתן למעקב על ידי גן בודד.
תורשה כזו של תכונות או מחלות נקראת "הורשה מנדליאנית". דוגמא למחלות עם הורשה כזו הן מחלת התלסמיה ומחלת הדממת (המופיליה). רובן הגדול של המחלות מכילות מרכיבים גנטיים שמשפיעים על המחלה אך לא קובעים אותה בשלמות.
לעיתים קרובות מדובר במספר גדול של גנים שהאינטראקציה בניהם לבין הסביבה קובעת את המחלה, חומרתה, ועיתוי הופעתה. ברובן הגדול והמוחלט של המחלות איננו מבין עדיין אינטראקציה מורכבת ומסובכת זו. אף על פי כן, מידע רב נאסף בנוגע לקשרים הקיימים בין גנים שונים ומחלות במערכות רבות.
גם מחלת הסרטן, לסוגיה השונים, קשורה לגנים רבים. סוגים אחדים של סרטן נוטים להופיע במשפחות, אף על פי שטבע ההורשה שלהם לא ברור. קיימים סוגים בודדים של גידולים שעוברים בתורשה, בגלל בעיה בגן שקשור באופן ישיר להתפתחות של גידול ממאיר.
סרטן וגנטיקה
כדי שתא יעבור התמרה ממאירה, הבקרה על גדילתו והכפלתו חייבת להיות מוסרת. מכיוון שהבקרה המדוברת נשלטת באמצעות מערך רב של גנים ידועים, פגיעה באחד מגנים אלו יכולה לזרז הופעה של תהליך ממאיר. ברוב המקרים של סרטן, השינוי בגן נוצר בגופו של החולה – ונקרא שינוי דה-נובו (de novo). לעיתים, החולה יורש גן פגום מאחד מהוריו, וסיכוייו לפתח סרטן תורשתי גבוהים מאוד.
נהוג לחלק את הגנים הקשורים להתפתחות הסרטן לשני סוגים עיקריים: אונקוגנים (oncogenes), וטומור-סופרסורים (tumor suppressor genes). אונוקוגנים הם גנים שפגיעה בהם לא תוביל להתפתחות סרטן, אלא דווקא הכפלה או ביטוי יתר שלהם יגרום להתמרה ממאירה (התאים שולטים בביטוי הגנים הנמצאים בחומר התורשתי). טומור-סופרסורים מעכבים את התרבות התא, ולכן חוסר בגן כזה או פגיעה בו יכולה להוביל לתהליך סרטני.
סרטן שד מורש
מעריכים, שכ – 15% ממקרי סרטן השד הם מורשים, ולא נרכשים. רובם של מקרי השד התורשתיים הם תוצאה של פגיעה בשני גנים עיקריים, המוכנים BRCA1 ו-BRCA2.
נמצא קשר גם לסינדרומים תורשתיים נוספים כמו לי-פראומני (Li-Fraumeni syndrome). גנים אלו שייכים לקבוצת הטומור-סופרסורים, ולכן פגיעה בהם מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן. הגנים מקודדים לחלבונים ששייכים לקבוצה גדולה של אנזימים שקשורים לתיקון פגמים בדנ"א. פגיעה במערכת התיקון יכולה להוביל להתפתחות תאים ממאירים.
פגיעה בגני BRCA מגבירה את הסיכון לחלות גם בסרטן השחלות. עדיין לא ברור לגמרי מדוע גובר הסיכון לסוגי סרטן מסוימים, בעוד הסיכוי לסוגים אחרים נותר ללא שינוי. נשים שנשאיות לגנים אלו נמצאות בסיכון לחלות בסרטן השד בגיל צעיר במיוחד, נמוך מהגיל הממוצע של הופעת המחלה. לרוב יימצאו במשפחתן מספר נשים שחלו בסרטן השד.
המלצות רפואיות לנשאיות של סרטן שד תורשתי
מכיוון שנשים שנושאות את הגנים BRCA1 ו-BRCA2 הן בעלות סיכון מוגבר לחלות בסרטן השד, הן מרכיבות קבוצת סיכון ברורה שדורשת מעקב מיוחד והתייחסות שונה מיתר האוכלוסייה.
קיימות שתי גישות אפשרויות לנשים אלו. הגישה הרדיקלית יותר טוענת בעד טיפול מונע אגרסיבי – הכולל כריתת שד ושחלות. כריתת שחלות צריכה להיעשות בהתאם, כמובן, לרצונה של האישה בילדים.
על פי גישה אחרת, מעקב תדיר ונמרץ יאפשר גילוי של סרטן השד בשלב מוקדם – שמבטיח אחוזי ריפוי גבוהים. ממגורפיה יעילה פחות, מסיבות שונות, בגילוי מוקדם של סרטן אצל נשאיות BRCA. בנוסף, התגלה שייתכן שממוגרפיה אצל נשים אלו מגבירה מעט את הסיכון לממאירות בגלל נזקי הקרינה לדנ"א, ולכן מומלץ לנשים אלו לבצע בדיקת MRI למעקב.
בדיקה זו יקרה יותר, אך נמצאת בסל הבריאות עבור נשים נשאיות של BRCA, והיא יעילה יותר באבחון סרטן בשד. הבדיקה מומלצת כל חצי שנה החל מגיל 25 , או מהגיל המוקדם ביותר של הופעת סרטן השד במשפחה. טיפול מונע אחר שיכול לסייע לנשים אלו הוא טיפול בחסמים של פעילות הורמונאלית (שמזרזת את גידול התאים בשד), כדגומת טמוקסיפן (tamoxifen).
