כימותרפיה הן אחת הדרכים העיקריות והיעילות ביותר לטיפול במגוון רחב של גידולים ממאירים, ובכלל זה סרטן השד. קיימים סוגים רבים ושונים של תרופות כימותרפיות המשמשות לטיפול – וההבדלים בניהן רבים. המשותף לכל התרופות הכימותרפיות הוא פעילות בלתי ספציפית כנגד תאים ממאירים, שגוררת את מותם.
מחזור החיים של התא
כדי להבין את עקרון הפעולה של התרופות הכימותרפיות, יש להכיר את מחזור החיים של תא בגוף. תא רגיל בגוף עובר ארבעה שלבים בחייו – שלב מכין להכפלת החומר הגנטי שלי (G1), שלב הכולל את הכפלת החומר הגנטי (S), שלב מכין להתחלקות של התא (G2), ושלב שכולל את ההכפלה עצמה של התא (M).
לעיתים, התאים בגוף נעצרים בשלב ביניים (G0), שבו נעצרת ההתקדמות שלהם לעבר ההתחלקות. כל התאים המתרבים בגוף עוברים שלבים אלו. תאים שמתחלקים במהירות רבה עוברים את המחזור בזמן מהיר יותר.
התאים שמתחלקים בקצב המהיר ביותר בגוף נמצאים ברירית המעי, בשורשי השערה, ובמוח העצם (המקום בו מתפתחים תאי דם לבנים ואדומים חדשים). גם תאים ממאירים מתחלקים במהירות רבה – זו תכונה שמאפיינת כמעט כל גידול סרטני, חלק מאובדן השליטה הכולל בבקרה על התרבותם התאים בגידול.
פעילות של תרופות כימותרפיות
תרופות כימותרפיות תוקפות את שלבי החלוקה השונים שבמחזור החיים של התא. תרופות מסיימות דומות במבנה שלהן לחומרי הבסיס של החומר התורשתי (הדנ"א), ולכן לא מאפשרות הכפלה תקינה שלו.
ללא הכפלה של החומר התורשתי לא יכול התא להתרבות ולהשתכפל. תרופות אחרות פוגעות בייצור חומרי בניין של החומר התורשתי. תרופות מקבוצות אלו פוגעות בשלב ה – S (הכפלת הדנ"א) של מחזור התא.
תרופות אחרות פגועות בכישור, מבנה שנוצר בתא כדי לחלק את מרכיבי התא בין שני תאי הבת בצורה תקינה. תרופות אלו פוגעות בשלב ה – M של מחזור חיי התא. תרופות כימותרפיות אחרות קושרות את הדנ"א באופן בלתי הפיך. או פוגעות באנזימים שמשכפלים את הדנ"א.
חשיבות של כימותרפיה במחלת הסרטן
גם בעידן של תרופות ביולוגיות ממוקדות מטרה, ואמצעים מתוחכמים להרג תאים סרטניים, תרופות כימותרפיות נותרו אבן פינה בטיפול בסרטן לסוגיו השונים. רוב הגידולים (אם כי לא כולם) מגיבים לתרופות כימותרפיות מסוגים שונים – ואלו מסוגלות לעצור את הגידול, להעלימו זמנית, ולעיתים קרובות גם לרפא את מחלת הסרטן באופן מוחלט וסופי.
במקרים שבהם לניתוח תפקיד בטיפול בסרטן נהוג להתייחס לטיפול כימותרפי ביחס כרונולוגי לניתוח – טיפול נאו-אדג'ובנטי (chemotherpy neo-adjuvant), וטיפול אדג'ובנטי (adjuvant chemotherapy).
טיפול נאו-אדג'ובנטי ניתן לפני ביצוע הניתוח, ולרוב תפקידו לא כולל ריפוי של המחלה אלא הקטנה של הגידול ומתן אפשרות לכריתתו עם פגיעה מינימאלית ברקמה הבריאה. טיפול אדג'ובנטי ניתן לאחר הניתוח ומטרתו להרוג תאים ממאירים שאולי נותרו בגוף, להפחית את שיעורי החזרה של הסרטן, ולרפא את המחלה. עם זאת, כיום קיימת מחלוקת בקרב אונקולוגים באשר לתזמון מתן הטיפול הכימותרפי.
תופעות לוואי של תרופות כימותרפיות
מכיוון שתרופות כימותרפיות פגועות בתאים המתחלקים במהירות, תופעות הלוואי בולטות בעיקר בתאים בריאים עם קצב תחלופה גבוהה.
תופעה נפוצה היא מחסור בכדוריות דם לבנות – תופעה המכונה: לויקופניה, או נויטרופניה – מחסור בסוג מסויים של כדוריות דם לבנות. חסר זה מוביל לפגיעה משמעותית במערכת החיסונית ומועדת גבוהה ביותר לזיהומים, שדורשים טיפול אגרסיבי. תופעות לוואי נוספות כוללות נשירת שיער, פגיעה ברירית מערכת העיכול (המוקוזה), הקאות ובחילות, ונזקים לאיברים שונים כמו הלב והריאות (כתלות בתרופה שניטלת).
דוגמאות לתרופות כימותרפיות נפוצות המשמשות לטיפול בסרטן השד:
דוקסורוביצין (doxorubicin)
ציקלופוספמיד (cyclophosphamide)
פקליטקסל (paclitaxel)
פלאורואורציל (5-fluorouracil, 5-FU)
טיפול כימותרפי בסרטן השד
טיפול כימותרפי בסרטן השד ניתן בכמה סיטואציות שונות. לעיתים, בסרטן שד במצב ראשוני אפשר לטפל לאחר הניתוח להסרת השד (או חלקו) בשילוב של תרופות כימותרפיות. טיפול כזה נעשה בדרך כלל אם מתגלית מעורבות של קשרי לימפה בגידול, ולא כאשר הגידול מוגבל לשד בלבד (אז מספיק ניתוח, או ניתוח בשילוב קרינה).
לעיתים ניתן טיפול כימותרפי גם לנשים עם גידול גדול במיוחד או עם מאפיינים פרוגנוסטיים גרועים, שמגבירים את הסיכון להישנות של המחלה לאחר הטיפול הראשוני. תרופות כימותרפיות ניתנות גם לחולות עם מחלה מפושטת או גרורתית.
הטיפול הכימותרפי ניתן על פי פרוטוקולים מובנים מראש שנחקרו ונחקרים – ומשופרים מעת לעת. פרוטוקולים אלה כוללים הוראות מדויקות לגביי המינון, ההפרש בין המנות, ואורך הסבב הטיפולי שניתן לחולה.
ראו גם:
בדיקת אונוקטייפ – רפואה מותאמת אישית לחולות בסרטן השד
