טיפול הורמונלי

טיפול הורמונליגופן של נשים בגילאי הפוריות מופרשים הורמוני מין, שלהם תפקיד חשוב במחזור הוסת החודשי ותהליכים נוספים בגוף האישה. שני ההורמונים העיקריים והמשמעותיים ביותר המעורבים בתהליכים אלו הם הפרוגסטרון והאסטרוגן. ידוע שלאסטרוגן יש חלק מרכזי בהתפתחות השדיים, וכן תפקיד מרכזי בהתהוות סרטן השד ושגשוגו.

אסטרוגן מופרש בעיקר מהשחלות אצל נשים בגילאי הווסת, ובכמויות קטנות יותר מרקמת השומן ובלוטת האדרנל – גם לאחר תום גיל הפוריות. לאסטרוגן, אם כן, ישנה אפשרות להוביל להתפתחות גידול ממאיר של השד.

ככל הנראה מדובר על השפעה מצטברת רבת שנים – וזהו ההסבר העיקרי לעובדה שסרטן השד נפוץ הרבה יותר אצל נשים בגיל המעבר ואחריו בהשוואה לנשים צעירות יותר. אכן, מאפיינים רבים לסיכון מוגבר לסרטן השד נוגעים למצבים שבהם קיימת הפרשה מוגברת של אסטורגן לאורך שנים, כגון תחילת מחזור וסת בגיל צעיר, השמנת יתר, הפסקת הוסת בגיל מבוגר וכו'.

תפקיד ההורמונים בסרטן השד

חשוב להדגיש כי חרף הקשר לכאורה בין רמות גבוהות של הורמונים נשיים להתפתחות סרטן השד, ההשפעה לא ברורה עד תום. בעוד שחלק מהגידולים מציגים רצפטורים (קולטנים) לאסטרוגן או פרוגסטרון, גידולים אחרים נטולים אתרים מעין אלו.

במילים אחרות – רק חלק מהגידולים יגיבו להשפעות הורמונאליות, ואילו אחרים פשוט יושפעו מהחשיפה לאסטרוגן או פרוגסטרון. נתון זה מאפשר להעניק "טיפול הורמונאלי" אשר פועל לצמצום האפקט של ההורמונים הללו על גדילת התאים הסרטניים. (מידע נוסף: מחקר שבחן את הקשר בין תמותה מסרטן שד וטיפול הורמונלי תחליפי).

באופן הגיוני, טיפול הורמונאלי שכזה יינתן אך ורק במקרים שבהם הגידול אופיין כבעל רצפטורים להורמונים המצוינים, ובהתאם לסטאטוס המחלה והחולה. נציין ולא נרחיב כי קיימות אפשרויות התערבותיות ותרופתיות נוספות בטיפול הכולל בסרטן השד.

בשנים האחרונות, גדלה מאוד חשיבותו של הטיפול ההורמונאלי בסרטן השד, ובייחוד כאשר המחלה נתגלתה בשלביה הראשונים – שם יעילותו של הטיפול נמצאה כמשמעותית יותר. לטיפול זה תופעות לוואי מינימאליות, בעיקר כאשר זה עומד אל מול השפעות הטיפול הכימותרפי.

מרבית התרופות במשפחה זו פועלים בעיקר במסלול ההשפעה של אסטרוגן. תפקידו של פרוגסטרון בתהליך אינה אופיינה בצורה מובהקת, והיא מושא למחקר עתידי. השימוש בתרופות הורמונאליות שונות במקביל לא הוכיח יעילות, ולכן אינו מקובל. להלן מספר דוגמאות לתרופות הורמונאליות לטיפול בסרטן השד:

תרופות אנטי אסטרוגניות

תרופות המתאימות לטיפול בנשים בכל הגילאים. המנגנון שעליו מתבססת פעילות התרופה הוא באמצעות פגיעה בחיבור של אסטרוגן לרצפטור שאותו הוא מפעיל על פני התא הסרטני. תרופה בולטות ממשפחה זו הינה טמוקסיפן. תרופות חדשות יותר בקבוצה זו יוצרות חסימה מוחלטת של הקולטנים ואף הורסת אותם כליל.

תרופות אלו, דוגמת פסלודקס, הינן יקרות יותר בהשוואה לתרופות מהדור הישן, והן ניתנות בעיקר לנשים לאחר גיל המעבר אשר מציגות התקדמות של סרטן שד תחת טיפול בטמוקסיפן.

בעבר, ההנחיות כללו טיפול ממושך של תרופות אנטי אסטרוגניות במשך 5 שנים, אך למרות היעילות המוכחת של הטיפול בתרופות אלו, נמצא כי קיימת עליה בסיכון למצבים רפואיים אחרים כמו סיכון מוגבר ליצירת קרישי דם ולהתפתחות סרטן הרחם. גם אם התועלת בשימוש עולה על הסיכון, הועלה הצורך בפיתוח תרופות הורמונאליות בטוחות יותר ובעלות יעילות מוגברת.

תרופות מעכבות ארומטז

לארומטז יש תפקיד חשוב בתהליך הייצור של אסטרוגן. עיכוב של אנזים זה פוגם בקצב יצירת ההורמון ומצמצם את רמתו. על ידי כך ניתן להקטין את כמות האסטרוגן הפועלת על התאי הגידול הסרטני.

טיפול בתרופות ממשפחה זו, דוגמת פמרה, נמצא יעיל יותר במניעת הישנות המחלה לעומת תרופות הפועלות במנגנון הקודם שהוזכר, ואלו התרופות המומלצות לטיפול בנשים בתום גיל המעבר – לעיתים אף בכאלו שכבר טופלו בטמוקסיפן. אפשרות נוספת היא מתן התרופה לפני ניתוחים להסרת גידולי שד במטרה לצמצם את גודל הגידול. תופעת הלוואי הבולטת ביותר היא אוטאופורוזיס.

תרופות הורמונאליות נוספות

פועלות באותו האופן, ופוגמות בהשפעה של הורמונים נוספים על קצב התפתחותו של הגידול הסרטני. אלו עשויים לסייע במטופלות שהציגו גידולים הנושאים רצפטורים להורמונים הללו, גם אם אופן הפעולה וההשפעה של ההורמונים הללו אינו ברור לחלוטין.

ההחלטה על טיפול הורמונאלי מתבססת על נטילת דגימה מהגידול ואפיון רגישותו הצפויה לטיפולים אלו. גידולים המציגים כמות גדולה של רצפטורים תגיד באופן טוב יותר לטיפול ההורמונאלי.

במצבים שונים ידרשו טיפולים משתנים שבבחירתן יש להביא בחשבון משתנים רבים לשיקול דעתו של הרופא המטפל והחלטת המטופלת.

ראו גם:

טיפול ביולוגי בסרטן השד

הפסקת טיפול עקב תופעות לוואי

[addw2p name="homewidgets"]