כריתת שד מניעתית

סרטן השד הוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב נשים. המחלה נעשית יותר ויותר שכיחה ככל שגילה של האישה עולה, אולם המחלה יכולה להופיע גם בנשים צעירות ואפילו אצל גברים באחוז מסוים.

אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לסרטן השד, ולהופעה שלו בגיל צעיר בפרט היא נשאות לגן BRCA1 או BRCA2. מקרים אלה מהווים כ-7% מסך כל המקרים של סרטן שד ואת מרבית המקרים של סרטן שד תורשתי. ישנם גנים נוספים המגבירים את הסיכוי לחלות בסרטן שד אולם אלה פחות נפוצים.

אחת הדרכים לטפל בסרטן שד תורשתי היא על ידי כריתה מונעת של שני השדיים. לטיפול מסוג זה יש השלכות רבות הן מבחינה גופנית וכמובן מבחינה נפשית על האישה שעוברת אותו, ויש לשקול החלטה כזו בכובד ראש.

משמעות של סרטן שד תורשתי

כל אדם מורכב משני סטים של כל אחד מהגנים שיש לו- אחד התקבל בירושה מהאב והשני מהאם. סרטן, כידוע, מתרחש עקב שינוי כלשהו (שנקרא בשפה המדעית מוטציה) בחומר הגנטי בתאי הגוף. ישנם גנים שאחראיים על מנגנון החלוקה והבקרה של התאים וכאשר הם נפגעים, מתפתח סרטן. באופן רגיל דרושות 2 מוטציות, אחת בכל אחד מהעותקים של גן, בכדי שיגרם סרטן.

הגנים עליהם מדובר בסרטן שד תורשתי – BRCA1 ו-BRCA2 הם גנים שמונעים חלוקה בלתי פוסקת של תאים. במקרים של סרטן שד תורשתי מדובר על מצבים בהם תינוקת נולדת כאשר אחד משני הגנים הללו כבר פגוע, ולכן דרושה רק מוטציה אחת (במקום שתיים במקרים שאינם תורשתיים) כדי לפגוע בגן התקין היחיד שקיים ולגרום להופעה של סרטן.

בשל העובדה כי דרושה רק מוטציה אחת בכדי לחלות, סרטן שד תורשתי נוטה להופיע בנשים צעירות יותר. הסיכון של נשים בעלות מוטציה בגן לסרטן השד לחלות במחלה עד גיל 70 נע בין 60% ל-80%. סיכוי זה הוא גבוהה בהרבה מאשר הסיכוי של אישה שאינה נושאת את הגן לחלות שעומד על 12%.

מה ניתן לעשות?

הנושא של בדיקה גנטית לצורך אבחנה של נשאות נשקל בעיקר במקרים שלאישה יש סיפור משפחתי של סרטן שד, ובעיקר סרטן שד שהופיע בגיל צעיר מ-50.

הבדיקה הגנטית היא בדיקת דם פשוטה ובמידה והתשובה המתקבלת היא חיובית ישנן מספר אפשרויות לפעול:

האפשרות הראשונה היא מעקב. המעקב מתחיל מגיל 25 וכולל בדיקה עצמית של השד אחת לחודש ובדיקה על ידי רופא פעמיים בשנה. כמו כן מבוצעת בדיקת ממוגרפיה או אולטרסאונד אחת לשנה.

ישנה אפשרות לטיפול תרופתי מונע בתרופה בשם טמוקסיפן. המחקרים בנוגע ליעילות התרופה אינם חד משמעיים: יש הגורסים כי היא יעילה מאוד במניעה ויש אחרים שמפקפקים בכך והכף טרם הוכרעה בנושא זה.

האפשרות השלישית והקיצונית ביותר היא כריתה מלאה של שני השדיים. העיקרון העומד מאחורי שיטה זו הוא ברור למדי: אם אין רקמת שד, לא יכול להתפתח בה סרטן ואכן, מחקרים שונים מצאו כי נשים נשאיות של הגן לסרטן שד שעברו ניתוח כריתה הפחיתו את הסיכוי שלהן לחלות בסרטן שד ב-90% והפחיתו את הסיכוי לתמותה מסרטן שד ל-80%. הסיכוי לא פוחת לאפס היות ונשארים בסביבה תאים ובלוטות לימפה שיכולים להכיל תאים שמקורם ברקמת השד ואלה יכולים להתפתח לגידול סרטני.

למרות שהטיפול הזה נשמע מפתה מבחינת תוצאות, נשים רבות חוששות לעבור אותו. ראשית מדובר בניתוח לא פשוט שטומן בתוכו סיכונים כמו כל פרוצדורה ניתוחית אחרת.

שנית, לשד יש משמעות רבה לאישה בתחומים רבים: זה חלק מהגוף של כל אישה, סממן לנשיות ומיניות בתרבויות רבות. השד משמש להנקה וליצירת הקשר הראשוני עם התינוק. כל הגורמים הנ"ל הופכים את המחשבה על ניתוח הכריתה לקשה מאוד מבחינה נפשית והיא מלווה בלבטים רבים.

כיום נשים שעוברות כריתה מלאה של השדיים יכולות לעבור ניתוח לשחזור רקמת השד על ידי שתלי סיליקון. מדובר בפתרון שנותן מענה טוב למדי לבעיה האסתטית. על השד המושתל ניתן לקעקע פטמה, או, במידה והפטמה לא הוסרה בניתוח הכריתה, ניתן לחבר אותה מחדש.

התהליך של כריתת שד מניעתית, ההחלמה ממנו וההסתגלות לשחזור אם בוצע אחד כזה הם לא פשוטים כלל. לעיתים תכופות כדאי ומומלץ להיעזר בעובדת סוציאלית או בגורם אחר לצורך תמיכה נפשית ולמידה של אמצעי התמודדות. התמיכה צריכה להיות לא לאישה בלבד אלא גם לסובבים אותה באם מדובר בבן זוג, ילדים או משפחה מורחבת.

לסיכום ניתן לומר כי כריתה מניעתית של השדיים היא הפתרון היעיל ביותר להפחתת סיכון לתחלואה בסרטן שד עבור נשים שנשאיות לגן שגורם למחלה. יחד עם זאת יש לשקול את הנושא היטב ולהתייעץ עם הגורמים המטפלים השונים בכדי לקבל החלטה מתאימה.