מחקרים שנעשו בשנים האחרונות ועקבו אחר נשים שהחלימו מסרטן השד גילו כי אחוז גבוה מאד מבין הנשים הפסיקו ליטול את הטיפול התרופתי לפני שעברו 5 שנים מן ההחלמה מהמחלה.
המחקרים העלו כי הסיבה להפסקת נטילת התרופות אצל רוב הנשים הייתה תופעות הלוואי הרבות של התרופות. הפסקת נטילת התרופות נמצאה בעיקר בקרב נשים אשר נטלו תרופות הורמונאליות.
מקרים בהם נדרשות תרופות הורמונאליות
כשני שליש ממקרי סרטן השד נובעים מגידולים סרטניים תלויי הורמונים. הכוונה לגידולים סרטניים המתפתחים מתאים שכאשר הם באים במגע עם הורמון האסטרוגן או הורמון הפרוגסטרון הם מתפתחים לגידול סרטני.
נשים המאובחנות כחולות סרטן שד תלוי הורמונים מטופלות בטיפולים תרופתיים המדכאים הורמונים אלה. ההיגיון שמאחורי התרופה הוא, שאם ההורמון לא יבוא במגע עם הקולטן בתא הרגיש אליו, לא יתפתח הגידול הסרטני.
התרופות ההורמונאליות לסרטן השד
ישנם שני סוגי תרופות נפוצים:
תרופות המונעות מהאסטרוגן להיקלט על ידי התא הסרטני: התרופה הנפוצה והשכיחה ביותר בקבוצה זו היא הטמוקסיפן.
הפסקת יצור האסטרוגן בגוף: התרופות הנפוצות הן: זולדין או לוקרין לנשים בגיל הפיריון, ולנשים בגיל המעבר ניתנות תרופות המכונות "מעכבי הארומטאז". בקבוצה זו נכללות התרופות: אירימידקס, פמרה וארומזין.
תרופה הורמונאלית נוספת היא הפסלודקס הניתנת לנשים לאחר גיל המעבר, הסובלות מסרטן שד מתקדם אשר הגידול שלהן לא הגיב לתרופות האחרות.
תופעות לוואי בעת נטילת התרופות
נטילת התרופות המדכאות את ייצור ההורמונים הנשיים בגוף, האסטרוגן והפרוגסטרון, שהם האחראים להתפתחות הסרטן אצל נשים אלה, גורמת לתופעות לוואי רבות ולא נעימות, בעיקר לתופעות המאפיינות את גיל המעבר.
המחקרים הראו כי הפסקת נטילת התרופות נפוצה בעיקר בקרב נשים בגילאי 35-44 ובקרב נשים בגילאי 75 ומעלה. לגבי הנשים המבוגרות, אחד ההסברים האפשריים הוא שכחה. נשים רבות בגילאים אלה סובלות גם מבעיות זיכרון ולכן עלולות לשכוח ליטול את תרופותיהן.
אולם לגבי הנשים הצעירות ההסבר הוא כי הן מתקשות להתמודד עם תופעות הלוואי.
בין תופעות הלוואי המאפיינות נטילת תרופות אלה, ניתן למצוא: הופעת גלי חום, השמנה, דיכאון, הפרעות בסדירות המחזור עד למצב של הפסקת המחזור לגמרי, הפרעות בדרכי העיכול, כאבי פרקים קשים, יובש בנרתיק וחוסר הנאה ממין, כאבי ראש חזקים ועוד.
הסתבר שככל שנשים נטלו את התרופה זמן רב יותר התסמינים התרבו והחמירו וכך נוצרת נשירה הולכת וגוברת של נשים מהטיפול לאורך השנים. הנתונים מראים כי תוך השנתיים הראשונות כ 10% מהנשים מפסיקות את הטיפול ועד 4 שנים עוד 26% מהנשים נושרות, כך שבסך הכל תוך ארבע שנים כ 36% מהנשים מפסיקות ליטול את הטיפול התרופתי.
הסיכון בהפסקת נטילת התרופות לפני הזמן
אדם שחלה בסרטן נחשב כנמצא בסיכון להישנות המחלה במשך 5 שנים מרגע שהחלים ממנה. מחקרים הראו שנשים שחלו בסרטן השד ונטלו את התרופות למניעת הישנות המחלה במשך כל החמש שנים נמצאו בסיכון נמוך להישנות המחלה לעומת נשים שהפסיקו את נטילת התרופה לפני הזמן.
מניעה או צמצום תופעות לוואי
רופאים מומחים בתחום סרטן השד מדגישים את החשיבות של נטילה קבועה של התרופות במהלך כל חמש השנים. יחד עם זאת, גם הגורמים הרפואיים מודעים לתופעות הלוואי הרבות והמטרידות ומדגישים כי יש דרכים למנוע או לצמצם את חומרת התופעות הללו.
הצעד הראשון הוא לשתף את הרופא המטפל בתופעות הלוואי ולהתייעץ עמו לגבי הדרך הנכונה להתמודד עמן. בגלי החום ניתן לטפל בדרכים טבעיות כנטילת ויטמין E . ישנם טיפולים הורמונלים טבעיים גם לטיפול בתופעת היובש בנרתיק. לכאבי הפרקים ניתן להיעזר במשככי כאבים.
כמעט לכל תופעת לוואי יש מענה וחשוב להיוועץ עם הרופא ולא להפסיק את הטיפול באופן עצמאי.
למידע נוסף ראו גם:
