לימפומה

רופאלימפוציטים (lymphocytes) הם סוג מסוים של תאי דם לבנים (לויקוציטים). הלימפוציטים אחראיים למערכת החיסון הספציפית של הגוף – לימפוציטים יודעים להתמודד עם פולשים זרים באופן ייחודי – כל לימפוציט מאומן להלחם בסוג ייחודי ויחיד של חומרים זרים בגוף.

הלימפוציטים אחראיים גם על הזיכרון החיסוני של הגוף, שמונע מאיתנו לחלות במחלות זיהומית שכבר פגשנו בהן בעבר. קיימים שני סוגים עיקריים של לימפוציטים, לימפוציטים מסוג B ולימפוציטים מסוג T. תפקידם של לימפוציטים מסוג B הוא בעיקר ייצור נוגדנים.

כל לימפוציט מייצר נוגדנים שונים, המזהים גורם מזהם אחר. לימפוציטים מסוג T הם בעלי תפקידים מורכבים יותר, מחולקים למספר תתי סוגים, אחראים על בקרה כוללת של המערכת החיסונית, הרג של תאים שנדבקו במחוללי זיהום, הפעלה של תאים אחרים במערכת החיסון, ועוד.

לימפומה

לימפומה היא גידול ממאיר של לימפוציטים. כאשר הלימפוציטים מאבדים את הבקרה על יכולת החלוקה שלהם, מתפתחת לימפומה. לימפומה מופיעה באזורים שמכילים לימפוציטים ברחבי הגוף, ולא בדם (אז היא מהווה תת סוג של לוקמיה). צברים של רקמה לימפתית נמצאים כמעט בכל מקום בגוף – בקשרי לימפה המפוזרים בכל האיברים, בדפנות מערכת העיכול, בסמוך לדרכי הנשימה, וגם בכל מקום בו נמצאת רקמת חיבור, ובשד.

נהוג לחלק את הלימפומות לשני סוגים עיקריים: לימפומות מסוג הודג'קין, ולימפומות שאינן הדוג'קין. לימפומות מסוג הודג'קין מופיעות בגיל צעיר יותר, וקלות יותר לריפוי. לימפומות שאינן הודג'קין מופיעות בשכיחות מוגברת בגיל המבוגר, ומחולקות לשני סוגים עיקריים: לימפומות אגרסיביות שמתפתחות במהירות ומגיבות לטיפול באמצעות כימותרפיה, ולימפומות איטיות (אינדולנטיות) שמתפתחות לאורך שנים, אבל חסרות טיפול אפקטיבי, ואינן מגיבות לכימותרפיה.

סיפמטומי B

קבוצה של סימפטומים שאופיינית ללימפומות (אך יכולה להופיע בכמעט כל גידול ממאיר), זכתה לשם סימפטומי B סימפטומים אלו, שלושה במספר, כוללים:

1)     ירידה משמעותית במשקל ללא סיבה ברורה, בדרך כלל מעל 10% ממשקל הגוף.

2)     חום גבוה, לעיתים עולה ויורד לסירוגין, ללא עדות למחלה זיהומית או סיבה אחרת לחום.

3)     הזעות לילה. לא מדובר במעט הזעה בלילה חם, אלא בהזעות מסיביות. החולים מתלוננים על צורך להחליף סדינים ופיג'מה במהלך הלילה בגלל ההזעה המוגברת.

סימנים אלו אינם ספציפיים, אבל בקונסטילציה המתאימה הם מחשידים מאוד ללימפומה. מכיוון שרוב הלימפומות מתפתחות מקשרי לימפה, קשר לימפה בולט או מוגדל נחשב גם הוא כתסמין אופייני. במקרה של סרטן במקום אחר יכול להופיע גוש חדש, לעיתים קשה למגע.

לימפומה בשד

סרטן השד מסוג לימפומה הוא נדיר יחסית. חצי אחוז מהגידולים המתפתחים בשד הם לימפומות. גיל ההופעה הממוצע של המחלה נע בין 55 ל – 60. ברוב המקרים ההופעה של לימפומה היא כגוש לא כואב בשד.

מסיבות שאינן ידועות – יש נטייה מוגברת להופעת לימפומה בשד הימני, יותר מאשר בשד השמאלי. קיימות עדויות שאינן ברורות כל צורכן, שייתכן והשימוש הנרחב בממוגרפיה הגביר את ההופעה של לימפומות בשד. צורה אחרת של לימפומה בשד מופיעה בנשים במהלך ההיריון או מייד לאחריו.

ללימפומה כזו מאפיינים שונים, היא אגרסיבית, ודומה ללימפומה רגילה על שם בורקיט (Burkitt lymphoma).

רוב הלימפומות המתגלות בשד מורכבות מתאים ממאירים של לימפוציטים מסוג B. על פי החלוקה הרגילה של לימפומות, לימפומה בשד היא כמעט תמיד מסוג שאיננו הודג'קין. האבחנה נעשית, כמו ברוב הגידולים הממאירים, באמצעות ביופסיה.

כמו בלימפומות מסוגים אחרים, שיטת הדירוג המקובלת של הלימפומה היא Ann Arbor staging system. על פי שיטה זו מתייחסים למספר המקומות המעורבים בלימפומה, הפיזור שלהם (מעל ומתחת לסרעפת), הימצאות גרורות באיברים מרוחקים (בד, מוח עצם), ונוכחות של סימפטומי B.

הטיפול בלימפומה בשד דומה לטיפול בלימפומות אחרות, ומבוסס על פרוטוקלים כימותרפיים שונים.  לעיתים הטיפול המומלץ הוא דווקא טיפול בקרינה, והדבר תלוי בעיקר בסוג ההיסטולוגי של הלימפומה, התפשטות המחלה, ומצבו של החולה.

כאשר אין מעורבות של קשרי לימפה, ומדובר בלימפומה בעלת קצב התפתחות איטי, מספיק לעיתים טיפול בקרינה. במצבים מפושטים הטיפול כולל כימותרפיה, ושימוש בתרופות המוכוונות כנגד לימפוציטים (כמו rituximab).